<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן אלף ק"א</h1>
<h2>דף כד.</h2>
הן קלותי, כי היום החלותי לישאל באדוני, ואחשבה במחשבי ואדברה עם לבי, מי אני לשלח אגרותי ואפתח את שפתי, ואת מדבר בלשוני נטל ונקח' איש אשר כמוני, ותקבל אחי מרב שיחי וענותך תרבני, ואמר של כנסות הארץ הוא ה"ר אפרים נכבדות מדובר בך ובן יקיר לא יבזה מחדל אישים וענותך היא אדוני הרב רבי שתודיעני על ראובן שקנה חפץ מן הגוי במנה והאמין לו הגוי החפץ למחרתו, ולמחרת היה דרך ראובן נחוץ לצאת מן העיר ונתן המנה לשמעון ליתנו לגוי ושכח הגוי המנה, וחזר ראובן על שמעון לתתו לו ושמעון משיב מאז שהמעות נתת לי ליתן לגוי נתייאשת ואני זכיתי בהם משל הגוי, ועתה הודיעני הדין עם מי כי להולך מנה [גיטין י"ד ע"א] אינו דומה. ושלום רבי יהודה ברבי קלונימוס.
מה יקרו דבריך אורי, נתיבותי ומעינותי, אמרתי יקרות על ספר, אמרי שפר, ועמך מקור חכמה ותעודה, בלב אדוני יהודה, ואשר שאלת את עבדך ראובן שקנה חפץ מן הגוי ושלח ביד שמעון לפרוע לגוי ולא פרעו ושמעון רוצה לזכות בשכחת הגוי, אמת דינו אם ברור הדבר ששכחו הגוי, ודאי למאן דאמר בכריתות [כ"ד ע"א] בנותן מתנה לחבירו ואמר אי אפשי בה כל הקודם זכה בה ולא מצי אמר הנותן על דעת כן שלחתיו אם יקבל ואם לא יקבל יחזיר לי אלמא משעה שיצא מתחת ידו הסיח דעתו ממנה, וכן אמרינן [שם] גבי שור הנסקל אם הוזמו עדים כל הקודם בו זכה דמההיא שעתא אפקיריה. ואם תאמר מההיא חמרא דרב ספרא בפרק הגוזל ומאכיל [ב"ק קט"ז ע"א] דלא אמר היכי אלא דאדעתיה דאריא אפקריה אדעתא דכולי עלמא לא אפקריה, התם היינו טעמא כדאמרינן [שם] גבי עלה שור מאליו משמיא הוא דרחמו עליה כלומר הואיל ונעשה לו נס מה שלא נעשה לכל אדם אדעתא דהכי נעשה לו כדי שיזכה בה רב ספרא ולא אחר, אבל שכחת הגוי אינה כל כך נס. אבל בזה יש לי להסתפק מי יימר שהגוי שכח ויכול ראובן לומר לא שכח הגוי היום או מחר יתבע ממני, והואיל ולא שכחו הגוי בודאי אין שמעון יכול לומר כבר זכיתי לגוי דאין שליחות לגוי [ב"מ ע"א ע"ב] הילכך שורת הדין שיחזור לראובן אם פקח ראובן לטעון כך. ושלום אפרים ברבי יצחק.
